עליון/ קבילותן כראיות של תכתובות מתיבות דוא"ל אישיות
ערעור על
פסק דין
שנדון
בידיעון
מאי 2016. באותו
פסק דין בית
המשפט
המחוזי דן
בתביעה
כספית
שהגישה
חברה ("רמט")
נגד נותן
שירותים
חיצוני
ששכרה
לניהול
פרויקט,
אליה צירפה
רמט
תכתובות
פרטיות של
נותן
השירותים.
התכתובות
הופקו מתוך
תיבת
אימייל
אישית
שהעמידה
רמט לרשות
נותן
השירותים
לצורך
עבודתו, אשר
התנהלה על
גבי שרת
החברה. בית
המשפט
המחוזי קבע
כי מסמכים
ותכתובות
שהופקו
בדרך של
חדירה
לתיבת
דוא"ל
אישית
פסולים
מלשמש ראיה,
גם אם הופקו
באמצעות
מחשב ושרת
בבעלות
החברה. בית
המשפט
העליון דחה
את הערעור.
בית המשפט
העליון
אימץ את
מסקנות בית
המשפט
המחוזי
וקבע
שהופרה
זכותו
לפרטיות של
נותן
השירותים.
ראשית, נקבע
כי לא הוכח
שתיבת
הדואר
האלקטרוני
שהועמדה
לרשות נותן
השירותים
הייתה
לצרכי
עבודה בלבד
וכי כל
שימוש אישי
בה נאסר.
שנית, נקבע
כי נותן
השירותים
לא הסכים
מראש
לפגיעה
בפרטיותו.
שלישית,
נקבע שלא
היה חשש
ממשי
לביצוע
פעולות לא
חוקיות או
פעולות שיש
בהן כדי
לפגוע בעסק
מצד נותן
השירותים.
בית המשפט
העליון קבע
כי העובדה
שמדובר
בנותן
שירותים
ולא בעובד
אינה
רלוונטית.
(רעא 3661/16 חברת רמט בע"מ נ' רמי שמיר – הנדסה אזרחית בע"מ)
The content of this article is intended to provide a general guide to the subject matter. Specialist advice should be sought about your specific circumstances.
