ביום 1 בינואר 2019 פורסם חוק זכות יוצרים (תיקון מס' 5), התשע"ט 2019- (להלן, בהתאמה: "חוק זכות יוצרים"; "התיקון"). עיקרו של התיקון, כפי שעולה מהצעת החוק בעניין וכן מדבריהם של חברי ועדת הכלכלה של הכנסת העשרים,1 היה להתאים את חוק זכות יוצרים לשימושים שונים הנעשים ברשת האינטרנט. בדברי ההסבר להצעת החוק צוין כי תכליתו של התיקון היא להתמודד בין היתר עם קשיי אכיפת זכויות היוצרים כתוצאה משימוש ברשת האינטרנט. לצד ההסדרים השונים להתמודדות עם קשיי אכיפה אלו, ומעט מתחת לפני השטח, הוּסף במסגרת התיקון גם סעיף 27 א

לחוק זכות יוצרים - סעיף העוסק בעיקרו לא ברשת האינטרנט, אלא בשימוש ב-'יצירות יתומות' - יצירות שבעל זכות היוצרים בהן אינו ידוע או לא אותר. התיקון האמור לא הוזכר בהצעת החוק המקורית, אלא התווסף רק בשלב מאוחר יותר. 2 תכליתו המרכזית של הוספת סעיף 27 א היא לאפשר לגורמים שונים לעשות שימוש ביצירות אשר קיים חשש שמא ישנן זכויות יוצרים ביצירות הללו, אך ישנו קושי ממשי לאתר את בעל זכות היוצרים. המטרה כאמור היא שלא לגרום ליצירות אלו להיעלם מעין הציבור ולמנוע את קיומו של אפקט מצנן מפני שימוש ב'יצירות יתומות'. על כן, לפי סעיף 27 א, מותר לעשות שימוש ביצירה שבעל זכות היוצרים בה אינו ידוע או לא אותר, וזאת בהינתן מספר תנאים כלהלן.

על פי הסעיף, לצורך שימוש ביצירה כאמור יש לפעול בשקידה סבירה לגילוי או לאיתור בעל זכות היוצרים; יש לציין באופן ברור כי השימוש נעשה על פי סעיף זה וכי בעל זכות היוצרים רשאי לבקש את הפסקת השימוש, וזאת באותה הדרך שבה נעשה השימוש ביצירה; וכן יש להפסיק את השימוש ביצירה ברגע שמתקבלת פנייה כאמור מטעם בעל זכות היוצרים ביצירה.

בנוסף, לצורך ביצוע שימוש מסחרי ביצירה יתומה, קובע סעיף 27 א(ב) כי בנוסף להנחיות הכלליות, יש לפרסם הודעה באינטרנט או בעיתון יומי בזמן סביר לפני השימוש על הכוונה להשתמש ביצירה; וכן בהינתן בקשה של בעל זכות היוצרים, יש לשלם לו תמלוג ראוי - בדיעבד - בעבור תקופת השימוש ביצירה.

ישאל השואל - מהי אותה "שקידה סבירה" שיש להפעיל על מנת לגלות או לאתר בעל זכות יוצרים? בשלב זה, ובטרם נדון התיקון בפסיקת בית המשפט, ניתן ללמוד תחילה על אמת המידה של "שקידה סבירה" מהאמור בסעיף 27 א(ג), שלפיו זאת תיבחן "בין השאר בהתחשב באופי היצירה ובמועד יצירתה". אך בכך לא די.

לצורך הבנה מעמיקה יותר של אמות המידה לבחינת קיומה של "שקידה סבירה", ניתן ללמוד מתחומי משפט אחרים העוסקים בזכויות קנייניות ובמנגנוני האיתור לזכאים לזכויות אלו. בין היתר ניתן ללמוד לדוגמא מהדינים החלים בענייני ירושה. שם, נדרש אדם התובע זכות בירושה להשקיע 'שקידה סבירה' לצורך איתור יורשים פוטנציאליים נוספים.

לסטנדרט של שקידה סבירה ניתנו בפסיקה בהקשר זה מספר אמות מידה רלוונטיות וביניהן; משך הזמן ורצינות המאמץ שהושקע בחיפוש וכן היות השקידה בעלת פוטנציאל להיות אפקטיבית.

הירושה היקף הפרסום הדרוש יהיה תלוי בגודלו של העיזבון שעל הפרק - כלומר, שוויו הכלכלי. מכאן ניתן ללמוד שאף בכל הנוגע לשימוש ביצירה, היקף החיפוש או הפִּ רסום ברשת אינטרנט בטרם השימוש יהיה תלוי בשווי המוערך של היצירה ובהיקף השימוש שנעשה בה.

נקודה מעניינת נוספת העולה מתיקון 27 א נוגעת ליחס בינו לבין הגנת ה-"מפר התמים" המנויה בסעיף 58 לחוק זכות יוצרים. כזכור, הגנה זו עומדת לזכותו של מפר אשר "לא ידע ולא היה עליו לדעת, במועד ההפרה, כי קיימת זכות יוצרים ביצירה". הגנה זו אמנם פורשה בבית המשפט העליון באופן שמצמצם אותה למקרים חריגים בלבד, אך נראה כי סעיף 27 א עלול להביא לצמצום נוסף של הגנה זו.

זאת, מאחר שכעת נוצר סטנדרט חדש לשאלה האם ישנן זכויות יוצרים ביצירה, ובשאלה למי שייכות זכויות אלו - סטנדרט השקידה הסבירה שתואר לעיל. ואולם, יתכן והגנת המפר התמים עוד תעמוד למפרים שסברו בתום לב כי יצירה עברה זה מכבר לנחלת הכלל אף אם המפר לא עשה שימוש ביצירה בהתאם לתנאים המנויים בסעיף 27 א.

שאלות אלו - היקף הסטנדרט של "שקידה סבירה" כמו גם שאלת היחס בין סעיף 27 א להגנת המפר התמים - יוותרו פתוחות יחסית, עד שתינתן פרשנות מלאה של הדברים בבית המשפט.

Footnotes

1. פרוטוקול ישיבה מס' 907 של ועדת הכלכלה, הכנסת ה 20 37-40 (27.12.2018).

2. ראו הצעת חוק זכות יוצרים (תיקון מס' 5), התשע"ח 2017- , ה"ח 1164

The content of this article is intended to provide a general guide to the subject matter. Specialist advice should be sought about your specific circumstances.