בית המשפט העליון קבע כי במקרים מסוימים לחברה יש זכות עמידה עצמאית בשלב ניהול התביעה הנגזרת, בנפרד מהתובע הנגזר, אך זאת רק כאשר מהלך מסוים שנקט בו התובע הנגזר יגרום בסבירות גבוהה וממשית לנזק חמור ובלתי-הפיך לחברה.
הליך התביעה הנגזרת מאפשר למי שאינו החברה (בדרך כלל בעל מניות) להגיש תביעה בשם החברה מקום שהאורגנים המוסמכים של החברה נמנעים, משום שהם נמצאים בניגוד עניינים, מהגשת תביעה או נקיטת פעולה אחרת לאכיפת זכויותיה של החברה כלפי צד ג’ (בדרך כלל נושא משרה או בעל שליטה בחברה). את הליך התביעה הנגזרת ניתן לחלק לשני חלקים: (א) שלב אישור התביעה הנגזרת – בו יש לחברה זכות עמידה עצמאית להשיב על עצם טענות התובע הנגזר ולשכנע את בית המשפט כי לא מוצדק להעניק לתובע את הזכות לתבוע בשם החברה; ו (ב) שלב ניהול ההליך – אשר מתרחש רק במידה והבקשה להגשת התביעה הנגזרת מאושרת על ידי בית המשפט. בשלב זה נכנס התובע הנגזר לנעלי החברה וניתנת לו הזכות לתבוע בשם החברה צד ג’ כלשהו ולפעול בשמה, מבלי שהחברה תהא מעורבת בניהול התביעה ובייצוגה.
השאלה שעלתה בפסק הדין היא האם בשלב ניהול הליך התביעה הנגזרת, יש לחברה זכות עמידה עצמאית במצבים מסוימים, או שמא היא מיוצגת בשלב זה על ידי התובע הנגזר בלבד.
בית המשפט העליון קבע כי יש לחברה זכות עמידה עצמאית בשלב ניהול התביעה. ככל שהדבר מתייחס לניהול התביעה הנגזרת, נתונה הסמכות באופן בלעדי לתובע הנגזר. אולם, ככל שהדבר מתייחס לפעילותה השוטפת של החברה ממשיכים האורגנים המוסמכים להיות אלו אשר מייצגים את האינטרסים של החברה.
בית המשפט העליון ציין כי החברה אינה צד ג’ רגיל לתביעה הנגזרת, אלא בדרך כלל בעלת עניין בכישלונה. הדרך להתמודד עם החשש הממשי מפני נקיטת הליכי סרק על ידה במטרה לסכל את ניהול התביעה אינה באמצעות שלילת מעמדה העצמאי בשלב ניהול ההליך, אלא על ידי הצבת רף גבוה בבואה לערער על אופן ניהול התביעה על ידי התובע הנגזר. בית המשפט הסביר את קביעתו בכך שהתובע הנגזר אינו טורד עצמו בעניינים הקשורים לפעילות החברה השוטפת, אלא בהצלחת התביעה בלבד, וכן כי בשלב ניהול התביעה לא נשקל הסיכון שיכול לנבוע לחברה מעצם ניהול התביעה. נקבע כי החברה אינה רשאית להעלות בשלב ניהול התביעה טענות שמשמעותן הן כי הדיון בתביעה כשלעצמו יסב לה נזק, אלא אך ורק טענות לגבי אופן ניהול התביעה על ידי התובע הנגזר. בית המשפט מדגיש כי אין מדובר במעמד עצמאי וקבוע, והוא מצטמצם רק למצבים בהם אופן ניהול התביעה עשוי לפגוע באינטרסים של החברה; לדוגמא: מצבים שבהם חשיפת מסמך המצוי בידי החברה וחיוני להוכחת התביעה, עשוי לגרום לחברה נזק במישורים אחרים (כגון טרפוד עסקה חשובה) אשר יעלה על התועלת שתצמח לחברה מגילויו.
לצד הקביעה כי לחברה יש זכות עמידה עצמאית בשלב ניהול התביעה הנגזרת, בית המשפט קבע כי יש להציב בפניה רף גבוה בבואה לערער על אופן התנהלותו של התובע הנגזר. לא כל חשש או נזק יצדיקו התערבות שיפוטית ועליה להראות כי מהלך מסוים שנקט התובע הנגזר יגרום לה בסבירות גבוהה וממשית נזק חמור ובלתי-הפיך.
כמו כן, נקבע כי החברה מחויבת לשתף פעולה עם התובע הנגזר ואין הוא נדרש לשכנעה כי פעולותיו או בקשותיו חיוניות או רלוונטיות לניהול ההליך. לתובע הנגזר שיקול דעת בלעדי בקשר לכך, וביכולת החברה לפנות לבית המשפט רק כאשר יש בפעולה הננקטת כדי להסב לה נזק כאמור. בנוסף, נקבע כי החברה זכאית לקבוע את זהות הגורם מטעמה שיבוא במגע עם התובע הנגזר.
(רעא 729/17 אפריקה ישראל להשקעות בע”מ נ’ אפריקה ישראל להשקעות בע”מ)
The content of this article is intended to provide a general guide to the subject matter. Specialist advice should be sought about your specific circumstances.
